כללי ירושלמי- זהב הארץ

כידוע נמשלה תורת ארץ ישראל לזהב (בראשית רבה טז): " 'וזהב הארץ ההיא טוב' - מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל". 

המדרש שם מסביר את הדמיון לזהב: "אמר רבי אבהו: טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהב אחד, והוא מוציא ממנו כמה יציאות". כלומר, מטבע זהב אחד, אתה פורט אותו לפרוטות קטנות ויכול לקנות ממנו הרבה דברים. מטבע זהב הוא כלל המתפרט לפרוטות.

הירושלמי רגיל במבט כללי, לעומת הבבלי שרגיל במבט פרטי. 

הכלל הוא השורש הפנימי של ריבוי הפרטים. ארץ ישראל היא המקום שבו מתגלה המבט המאוחד של המציאות. לעומת זאת בחו"ל אי אפשר למבט הכללי להתגלות, "והעולם המפורד שולט בו בחזקה" (עיין אורות הקודש ב, תכג, ובמה שכתבנו בהרחבה בספר "לחזות בנעם" עמ' 37).

יש דוגמאות רבות כיצד הבדל שורשי זה בא לידי ביטוי בסוגיות שונות בתלמודים. נביא כאן כמה דוגמאות מענייני מסכת מגילה.

ראשית, מחדשים בירושלמי הלכה: "ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל: כל החודש כשר לקריאת המגילה, מה טעמא, "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" וגו'. כמובן שזה לא הלכה שיש לקיימה לכתחילה, אבל עצם האפשרות מלמדת על המבט הכללי, שפורים שייך לכל החודש.

ה"בית יוסף" כותב שבבבלי לא מסכימים עם ההלכה הזאת. "ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כלל, כדאי הוא הירושלמי לסמוך עליו".

בירושלמי אומרים שהנס אינו מתייחס ליום פרטי בו הוא ארע, אלא לכל החודש.

חידוש כללי נוסף. בירושלמי אומרים: "הכל יוצאים בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה". יום ארבעה עשר שייך לכולם, גם לערים מוקפות חומה. מאמר זה מוזכר כמה פעמים במסכת, בכמה הקשרים. למשל, כאשר חל יום טו להיות בשבת, מוקפות חומה קוראים בשישי, ומסבירים בירושלמי, שזה מפני שהכל יוצאים בארבעה עשר, שהוא זמן קריאתה. (בשונה מיום יד, שאם הוא חל בשבת, קוראים ביום חמישי ולא ביום שישי. בשבוע הבא אי"ה נרחיב בזה)

בבבלי יש ביטוי הפוך ביחס למוקפות חומה ועיירות: "זמנו של זה אינו כזמנו של זה." זמן הפרזים אינו שייך למוקפים, וכן הפוך.

ראינו אפוא דוגמאות מענייני דיומא, לסגנונו הכללי של הירושלמי, לעומת הסגנון הפרטי של הבבלי.

הרב חרל"פ זצ"ל כותב לרב קוק זצ"ל באיגרת (מובא בספר הד הרים), שהתגלה לו בחזיון דברים בשם הגאון מבריסק על הנושא שלנו: "ההבדל בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי הוא שתלמוד בבלי הוא כלל הצריך לפרט ותלמוד ירושלמי הוא פרט הצריך לכלל. המובן מאלו הדברים הקצרים המכילים הרבה הרבה, הם מחידושו של הרב”.